מי היה ג'ורג' הריסון? על שאלה זו ביקש להשיב מרטין סקורסזה, הבמאי האגדי זוכה פרס האוסקר שמוכר לכולנו מבימוי סרטים כמו "החבר'ה הטובים" , "נהג מונית ו"השתולים". סקורסזה עסוק מאוד בשנים האחרונות ובמקביל לבימוי סרטים לקולנוע הוא מפיק את סדרת הטלוויזיה המצליחה "אימפריית הפשע" (שהוא אף ביים את פרק הבכורה שלה ועליו זכה בפרס האמי) ויצר אף סרטים דוקומנטריים על בוב דילן ולהקת הרולינג סטונס. לאחר מותו של ג'ורג' הריסון ב-2001 נפגשה אלמנתו של הריסון עם סקורסזה והוחלט ליצור את הפרויקט המשותף, "חי בעולם חומרי", שיוצא עשור שלם לאחר מותו. הסרט לוקח את הצופים למסע מעמיק אל תוך אישיותו והשפעתו של אחד המוסיקאים המוכשרים ביותר של דורנו.
לאורך הסרט שזורים ראיונות עם אנשים הקרובים לו, כולל עם שני חברי הביטלס שנותרו עימנו (פול מקרטני ורינגו סטאר), אשר חושפים כיוונים מעניינים ומפתיעים באישיותו. אוליביה, אלמנתו של הריסון לה היה נשוי למעלה מ-20 שנה, הסכימה לחשוף קטעי וידאו וצילומים נדירים מהארכיון הפרטי של המשפחה, וכך אנו מגלים פרטים מפתיעים בנוגע לחייו בהם מכתבים שכתב לאימו בעת סיבובי ההופעות עם הביטלס, תמונות מילדותו וסרטוני וידאו ביתיים בהם הוא נראה עוסק בתחביבו האהוב, גינון, ומשחק עם בנו, דני.
הריסון התחיל את הקריירה המוסיקלית שלו כגיטריסט הראשי של להקת הביטלס. החלק הראשון של הסרט מתמקד בלהקה ולא מדלג על אף שלב - החל מהקמתה בליברפול בראשית שנות ה-60, דרך ההצלחה המסחררת בכל רחבי העולם ועד הפירוק כעשור לאחר מכן. לעיתים נראה כי ישנו דגש רב מדי על הלהקה ופחות על חלקו של ג'ורג' בה, כאשר הסרט מפרט לנו באריכות אודות סיבובי ההופעות בגרמניה ותופעת ה"ביטלמניה". זוהי אחת מהטכניקות שהסרט משתמש בהן כדי להדגיש לנו את אופיו ותפקידו של ג'ורג' הריסון בלהקה - שקט, מקצועי וצייתן לחבריו בתחילת דרכם המקצועית המשותפת (בעת סיבוב ההופעות בגרמניה היה הריסון בן 17 בלבד) שהפך עם השנים לבולט יותר, דעתן בקרב חברי הלהקה ועצמאי מבחינה מוסיקלית.
שירים שהלחין וכתב הופיעו יותר ויותר באלבומים של הביטלס וזכו להצלחה רבה, כמו "While My Guitar Gently Weeps" ו-"Here Comes The Sun". שירו המפורסם ביותר מאותה תקופה הינו "Something", אחד משירי האהבה הגדולים בכל הזמנים אשר זכה לגרסאות כיסוי רבות מאמנים שונים ברחבי העולם. התפרקות הביטלס הובילה את ג'ורג' לקריירת סולו שמתועדת היטב בסרט. בקריירת הסולו הרגיש חופשי יותר, בטבעיות, לאחר שחסה בצילם של לנון ומקרטני בתקופת הביטלס, והביא לידי ביטוי את סגנון המוסיקה הייחודי לו המשלב בין מזרח ומערב. הריסון שילב בהקלטותיו כלים ואמנים מסקרנים והצליח לזכות בהערכת הקהל הרחב ובהצלחה מסחרית.
מהמוסיקאים המבריקים של דורנו, ג'ורג' הריסון. צילום: יח"צ
חלק משמעותי בסרט מוקדש לפגישתו של הריסון עם ראווי שנקר, מוסיקאי ונגן סיטאר הודי מפורסם (ואביה של נורה ג'ונס). הריסון הושפע עמוקות משנקר, הוקסם מכלי הנגינה המיוחד ומסגנון המוסיקה וביקש ללמוד אותו בעצמו. מערכת היחסים של הריסון עם שנקר נמשכה לאורך שנים רבות והשניים ניגנו יחד בהופעות והפכו לחברים טובים. השינוי שעבר הריסון אינו מוגבל לתחום המוסיקה בלבד. באותם שנים הריסון החל להתעניין בתרבות ההינדואיזם ובעולם הרוח - הוא נפגש עם גורואים, ביקר במקומות קדושים בהודו, עסק במדיטציה והפך לצמחוני. זהו, לטעמי, לב ליבו של הסרט והבמאי מרטין סקורסזה אף התבטא בנושא בראיון: "ככל שאתה נמצא יותר בעולם חומרי, כך יש לך נטייה לחפש שלווה ושדעתך לא תוסח מהאמצעים הגשמיים שנתונים לרשותך". שמו של הסרט, ""Living In The Material World, לקוח ישירות משם אלבום הסולו השני של הריסון, והוא מסמל במדויק את הנושא המרכזי בסרט - מוסיקאי מוכשר, מפורסם, מוצלח ועשיר אך בד בבד צנוע, מאמין, רוחני ותורם לחברה.
בכל שלב ושלב בסרט משלב סקורסזה שירים שהריסון הלחין וראיונות ארכיון עם הריסון שהתקיימו לאורך השנים. הריסון היה ידוע כאדם פופולארי מאוד וחברותי אשר רכש לו חברים בכל שכבות האוכלוסייה ובסרט אנו פוגשים באמני ומפיקי מוסיקה, קולנוע, ספורטאים, אנשי דת וקומיקאים ולכולם יש אנקדוטה או סיפור מעניין לספר אודות ג'ורג' הריסון שהם הכירו. השפעתו של הריסון על עולמנו חרגה מגבולות המוסיקה כשבשנת 1971 ארגן את "הקונצרט למען בנגלדש", קונצרט התרמה למען ילדים שנפגעו במלחמה שהתחוללה באזור. זה היה קונצרט הרוק הראשון שהקדיש תרומות לצדקה, והסרט מיטיב להעביר חוויה נפלאה זו באמצעות סרטונים מהאירוע וראיונות עם המשתתפים בו. שנים לאחר מכן הקים הריסון אולפן להפקת סרטים והיה מעורב במספר פרויקטים קולנועים שהמפורסם שבהם הוא "בריאן כוכב עליון" של חבורת מונטי פייטון האגדית.
הסרט נוגע במספר נקודות שעיצבו את אופיו: היכרותו עם סמי ההזיה והסיבה שהפסיק לעשן, מערכות יחסים עם נשותיו ועם חבריו הקרובים והטובים ביותר והתמודדותו עם אי ההצלחה של חלק מאלבומי הסולו שלו. הסרט אינו מתעלם מהקשיים האלו ואנחנו למדים שגם כאן תכונותיו המיוחדות של הריסון ותחושת הרוחניות שאפפה אותו תמיד עזרו לו להתמודד עם קשיים אלו. שנותיו האחרונות בעולמנו מתוארות במשורה, בהתאם לפעילות הדלה יחסית שלו בתחום המוסיקה ומיעוט ההופעות הציבוריות שלו. ג'ורג' הריסון נפטר בשנת 2001 כתוצאה ממחלת הסרטן. ב-58 שנותיו העניק לנו עושר מוסיקלי ולימד אותנו כיצד ניתן לשלב את עולמך הרוחני עם זה החומרי. סגנון הבימוי קולח והסרט מיטיב לשלב בין הסיפורים, הראיונות והשירים המופלאים של הריסון, ועל כך יש רק לברך שלמשימה נלקח במאי מוכשר ומוצלח כמו מרטין סקורסזה. הסרט מומלץ מאוד לחובבי המוסיקה, ובייחוד למי שמכיר את ג'ורג' הריסון (אלון מזרחי, שמעת?) רק כחבר להקת הביטלס. בסרט תערכו היכרות מלאה ועשירה יותר עם פועלו, אופיו, אישיותו וסגנונו המוסיקלי של אחד מהמוסיקאים המיוחדים והמוכשרים של המאה ה-20.
