ההופעה דווקא החלה לא רע בכלל עם "בסלון של סלומון" הסטלני ו"חליפות" והמשיכה עם "לא מספיק" ו"לא פראיירים" שגרמו לכל הקהל לקפוץ במקום, אך ברגע ש-"Little Man" החל להתנגן משהו בהופעה לא חזר להיות מעניין כמו בתחילתו. העיבוד המעט איטי ל"הכאפה המצלצלת" לא עבר חלק וכך גם "מספרים" שזכה לעיבוד לא מוצלח. אפשר היה להצביע על הנקודה הבעייתית ברגע: הביצועים הקצביים של הלהקה היו מצוינים ומלאי גרוב ואלה האיטיים יותר פשוט לא עשו את העבודה שלהם.
גם אם לא כל השירים עשו את שלהם על הבמה הדג נחש כן נתנה את כל כולה. לעזאזל, לראות את יאיא כמעט חוטף אורגזמה בזמן סולו הבס המצין שלו הוא אחד הדברים היותר מדהימים שיצא לי לראות בתקופה האחרונה - ובכל זאת ההופעה לא הייתה שלמה. העיבודים היו ברובם נאמנים למקור אך אלה ששונו במעט בדרך כלל לא התקרבו לעיבוד המקורי. מצד שני, אוכל לתת את העיבוד של "עוד אח אחד" שאליו חובר "No Woman, No Cry" של בוב מארלי כדוגמא לעיבוד מוצלח ומעניין.
סיבה נוספת לכך שההופעה לא עברה כמו שצריך הייתה שיתוף הפעולה הכושל עם תזמורת המהפכה. הרעיון עצמו היה טוב: להביא לבמה תזמורת שתביא עימה עיבודים מוסיקליים מתבקשים שהקהל של הדג נחש כנראה ולא מכיר. הבעיה החלה בחוסר הסנכרון בין התזמורת לבין חברי הדג נחש ומה שהיה אמור להסתדר תוך רגעים בודדים בלבד לא הסתדר עד הרגע בו סיימה התזמורת את תפקידה וירדה מהבמה (עד שחזרה אליה לקראת הסיום). התזמורת כמעט ולא הורגשה ובכך איבדה את האפקט הגדול אותו הייתה יכולה ליצור ובנוסף נראה שהוציאה מריכוז את חברי הדג נחש שניסו להסתנכרן בתיאום עם חברי התזמורת. הכוונה הייתה טובה, הביצוע ממש לא.
הופעה לא שלמה, הדג נחש. צילום: אלדד גולוב
ה-Fאנק היה בשפע באותה הופעה מדוברת במועדון הבארבי התל אביבי אך במהלך הערב הוא נעלם ולא חזר. להיטי הסיום של ההופעה, "הנה אני בא" ו"שיר נחמה", אמנם סיימו אותה בטעם מתוק יותר אך ככלל השאירה אחריה הדג נחש תחושה של מרמור. הדג נחש ידועה בעובדה שהיא אחת הלהקות הטובות ביותר בישראל בכל הנוגע להופעות החיות שלה, דבר שעליו אני יכול להגיש ערעור אחרי הופעה יבשה וצולעת כמו זו. עכשיו כשהם סיימו עם סיבוב ההופעות הארוך ועם קידום האלבום המצוין "6" תוכל הדג נחש לקחת פסק זמן, לאגור כוחות ולחזור עם אנרגיות חדשות בפעם הבאה שהיא תעלה על הבמה.
