זה אולי יהיה מפתיע להתייחס למישהו שהוא אינו פורטיס בסיקור הופעת ההשקה של פורטיס, אך זה יותר ממתבקש להתייחס אפילו בקצרה להופעת החימום של הופעת ההשקה השנייה של פורטיס שבוצעה על ידי יהוא ירון, כוכב עולה בשמי הרוק הישראלי. ירון עלה על הבמה לתדהמתו של הקהל שציפה לראות את פורטיס עצמו ובהתחלה לא היה ניתן לפספס שהקהל לא מבין מי מולם. לעזאזל, אפילו נשמעה צעקת "מי אתם?" שנענתה על ידי ירון בכך שהוא ציין את שמו ואת שמות הנגנים שהיו איתו על הבמה.
מאותו רגע והלאה התנהלה הופעת החימום הקצרה בצורה מדויקת ונכונה כשגם השירים בעלי הטקסטים הלא קלים לעיכול והלחנים המעט מוזרים גרמו לקהל לעכל את התופעה העומדת מולם. מה שבטוח הוא שיהוא ירון עבר את מבחן הופעת החימום לאמן ענק כפורטיס שמהרגע בו עלה לבמה ועד שירד ממנה לאחר כשעתיים ניתן היה לחוש שהזמן עצר מלכת.
ועכשיו לעניין לשמוע התכנסנו כולנו: רמי פורטיס. מה ניתן להגיד על החיה הזו? זו חיה נדירה, חיה קצת משוגעת, חיה שדי אוהבת בני אדם אך כזו שלא מפחדת לתת להם בראש כשצריך. החיה ששמה רמי פורטיס היא פצצת זמן מתקתקת שמחכה לרגע בו היא רק תעמוד מול קהל ותתפרץ עליו לרסיסים. אין עוד הרבה זמרים כמו פורטיס, בטח ובטח כאלה בטווח גילו, שיכולים לתת הופעה כמוהו. האנרגיות והכוח המתפרץ ממנו הם דברים שלא רואים כיום אפילו אצל זמרים שיכולים להיות הילדים שלו (וזה נאמר עם כל הכבוד לבנו גיא שהיה הגיטריסט בלהקה המלווה של פורטיס) ולכן רק מי שרואה אותו מול העיניים יכול להבין במה מדובר באמת.
חיה נדירה, פורטיס. צילום: יאיר אבן חיים
פורטיס עשה בשכל כשלא ריחם על הקהל ונתן לו להיות מסופק כבר עם תחילת ההופעה בכך שהתחיל עם השירים היחסית לא מוכרים, בין אם מדובר בשירים מהאלבום החדש או שירים שקצת נשכחו עם הזמן, ולאט לאט הגיע אל הקלאסיקות שכולנו מכירים כמו "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" ו"אמריקה". מה שבטוח שגם כשעל הבמה בוצעו השירים הפחות מוכרים מהקריירה ארוכת השנים של פורטיס הקהל לא הרים ידיים אלא התפרע כאילו מדובר בלהיט הכי גדול שלו וזו הוכחה אמיתית לכמה נאמן הקהל שלו שכל הזמן לא הפסיק לשאוג קריאות אהבה לפורטיס.
לראות את פורטיס מתפרע על הבמה, צורח את הנשמה שלו ומנסה לשבור לעצמו את מיתרי הקול היא חוויה ויזואלית של ממש. הוא זז מצד לצד, הוא רוקד, הוא משתגע, הוא צורח, הוא קופץ והוא בעיקר עושה את כל מה שהוא עושה בצורה מפעימה. העיבודים של השירים שבוצעו בהופעה היו נאמנים מאוד למקור ובכל זאת היה בהן את הטירוף הפורטיסי הידוע שגרם להן להישמע כל כך טוב על הבמה. לעזאזל, הם נשמעו כל כך טוב על הבמה שחלק מהצופים בקהל אפילו הניפו את נעליהם באוויר בזמן שפורטיס ביצע את "נעליים".
בדרך כלל בהופעות גדולות כאלו ניתן להצביע על רגע שיא מסוים, רגע ספציפי שייזכר מההופעה לטווח הארוך, רגע שאי אפשר למצוא בהופעה הזו מסיבה קטנה ופשוטה - ההופעה כולה היא רגע שיא אחד גדול שארך כשעתיים. לראות את האהבה שנוצרה בין פורטיס לקהל, אהבה שניתנה מהקהל לפורטיס וממנו לקהל וחוזר חלילה במין מחזוריות, היא דבר שלא רואים בכל יום. לשמוע ולראות את פורטיס מכסח לבארבי את הצורה הוא רגע שיישאר לי בראש למשך זמן רב מאוד בזכות העוצמה של השירים שהתפרצו על הבמה אחד אחרי השני ובעיקר בצפייה באדם אחד, רמי פורטיס שמו, מראה לכולם איך צריכים לעשות רוק'נ'רול אמיתי כמו שצריך.
