רביעי בערב, רגע לפני תחילת סוף השבוע, 10 בערב. איה כורם עולה לבמה שמלאה בתאורה שמאירה עליה וצובעת אותה בכחול יפהפה. המקום נראה מלא כמעט לחלוטין באנשים שמחכים למוצא פיה של כורם. ואז, בלי המתנה, היא מתחילה עם השיר "שש ועשרים" שבוצע בצורה מצוינת לשמחתו של הקהל. רק אחרי השיר השני, "קיץ" העדין, היא פונה אל הקהל ומספרת כמה היא נרגשת על האירוע המכובד.
הקהל שמח, מוחא כפיים, צמא לעוד מאיה כורם. נראה שרובו של הקהל עוקב אחריה לא מעט זמן, כזה שאיתה באש ובמים. הקהל שר איתה בעיקר את הלהיטים (כמו "יונתן שפירא" שזכה לעיבוד ים תיכוני משעשע ומצוין) אך גם הצלחתי לראות כמה אנשים שיודעים בעל פה גם את השירים מהאלבום החדש. אם מסתמכים על השירים החדשים שבוצעו בהופעה כנראה שגם אנחנו נשיר אותם מכיוון שמדובר בשירים קליטים למדי שכורם ביצעה את כולם בצורה מדויקת.
בין השירים כורם נתנה מעצמה לקהל. היא הודתה לכל מי שצריך, סיפרה חוויות אישיות כמו שהיא אינה רואה קשר בין מסיבת רווקות לאהבה (כמובן שנאמר בהקשר לשיר המקסים "מסיבת רווקות") או את דעתה על ריאליטי, פפראצי ורכילות בהקשר לשיר "נומי" החמוד. היא שרה בצורה נקייה ולא היה ניתן לפספס את ההנאה שלה מההופעה.
כשחזרתי לביתי לא התחלתי מיד לשמוע את השירים החדשים, רציתי לתת להם לחלחל. בצהריים למחרת לא יכולתי להתאפק ונתתי לאיה כורם להקים התנחלות קבועה אצלי באוזן ובלב. היא נתנה הופעה טובה מאוד שבוצעה היטב והאהבה ההדדית בין כורם לקהל שלה העלתה חיוך גדול לכולם על הפרצוף ובעיקר בנשמה.
צילום: יאיר אבן חיים
