מיד עם הגיעי לזאפה לא יכולתי להתעלם מהקהל המגוון ויוצא הדופן שהיה במקום, לפחות ביחס להופעות אחרות שאני רגיל ללכת אליהן. מגדול ועד קטן, נשים, זקנים וטף - כולם היו שם, החל מאנשים מבוגרים שעושה הרושם שיש להם חברה לנהל בבוקר שלמחרת, דרך סטלנים מצויים עתירי ראסטות על הראש ועד לובשי כיפות ולובשות חצאיות, שעושה הרושם שהם מתנחלים מן המניין (והיה מספיק מהם עבור מניין לתפילה). ממש מלח הארץ!
הדבר מובן מאליו, שכן מתיסיהו מהווה סוג של סנסציה, לפחות בעולם הדתי. אדם דתי, יש שיאמרו חרדי, שעושה ראפ ורגאיי על ביטים עתירי באסים ומקפץ על במות ברחבי העולם כשציציותיו מתנפנפות זה לא דבר שבשיגרה, ובמיוחד בשפה שהיא לא שפת הקודש - אוי ויי! אבל כידוע, לבחור בן ה-31 רזומה עשיר שכולל שלושה אלבומי אולפן, שלושה אלבומים בהופעות חיות ועוד שני אלבומי רמיקסים. בזכות החוזה בחברת התקליטים הענקית "סוני" נחשף מתיסיהו לעולם ולתרבויות שונות ומכאן הגיוון המיוחד ויוצא הדופן בקהל שמרכיב הופעה מסוג זה. דבר אחד משותף בין כולם, גדולים כקטנים, לובשי כיפות וחשופי ראש - כולם אוהבים את המוזיקה של מתיסיהו. ניתן היה ממש לראות על כל אחד ואחד בקהל שהוא מחכה לרגע שמתיסיהו יעלה על הבמה ויעשה את שלו.
באיחור אופנתי של רבע שעה בדיוק מהמועד בו הייתה אמורה להתחיל ההופעה, עלה מתיסיהו עם הלהקה שלו "הדאב טריו" ונתן בראש. מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שלי בהופעה של מתיסיהו לא ידעתי האם לצפות לעוד הופעת רגאיי כמו שאני רגיל, עם שירים בגרסאותשנשמעות כמו באלבום, או שפה זה עומד להיות משהו אחר. אז זה היה משהו אחר: ההופעה שילבה והחליפה סגנונות מוזיקליים בקצב מסחרר. לרגע חשבתי שאני בהופעת רגאיי, פתאום במעבר חד הגיטריסט החליט להתפרק על המיתרים, ושיחרר קטע אינסטרומנטלי שלא היה מבייש את מיטב להקות המטאל. עם החלפה לביטים של ראפ, רגאיי, דאנסהול, רוק, מטאל ואפילו נגיעות של דאבסטפ ודראם'נ'בייס היה משהו מעניין בקו המוזיקלי של ההופעה, יש שיאמרו מרתק.
לצערי קיוותי שאוכל להגיד כמה שמתיסיהו היה טוב בהגשה, כמה שהוא הלהיב את הקהל וכמה שהפלואו שלו פנומנאלי.,אבל כנראה שבמקרה הזה, לא כך העניין. להקת דאב טריו, מבחינתי, היו אלו שעשו את ההופעה ודאגו למצב רוח של כולם. בלהקה חברים שלושה נגנים בלבד שעושים דברים בלתי אפשריים. לבסיסט, בנוסף לגיטרת הבס, יש גם קלידים אלקטרוניים ששיחררו ללא הפסקה סאונדים מרתקים ואלמנטים שלקוחים מעולמות הרגאיי, הדאבסטפ, וההיפ הופ. המתופף היה פנומנלי וריתק אותי באופן אישי לתנועות שלו על העיגולים עם העור שמתוח עליהם, תוך כדי יצירת סאונד מדהים. הגיטריסט דאג שכמעט כל שיר יישמע כמו שיר רוק מטורף שיקפיץ את הקהל. במספר מקרים הלהקה נתנה קטעים אינסטרומנטלים (שהיו מעולים, חשוב לציין) בזמן שמתיסיהו קיפץ לו על הבמה לצידם.
אבל אחרי הכל, זו הייתה הופעה של מתיסיהו וגם לו יש את החלק בעשיית ההופעה הזו למעניינת. הוא הביא נגיעות נכונות של הקטעים הווקאליים הכל כך מוכרים שלו, שמזכירים ניגונים של הרבי בטיש, שיצרו לצד הביטבוקס שלו והמוזיקה המדהימה של הלהקה יצירות מעניינות למדי, שללא ספק עשו את העבודה. ניתן היה לראות שהקהל נהנה. מתיסיהו והלהקה עשו את שלהם, כולם היו מרוצים, ולא הפסיקו לצעוק לחלל הזאפה "מתיסיהו! מתיסיהו!". כשהנ"ל ירד עם הלהקה מהבמה, וכמובן שהוא חזר לעשות הדרן. הריחייבים לשיר את "One Day"מתישהו.
מתיסיהו עצמו היה נראה סהרורי במהלך כל ההופעה ובקושי ניתן היה לזהות קשר עין או אינטרקציה כלשהי עם הקהל, דבר שקצת הפריע לי אישית, אבל אולי זה מג'ט-לג עצבני שהוא חווה, אולי זה ממשהו שהוא לקח (אני מדבר על חומוס, כן?). מי יודע.
בחמישי הקרוב (23/06) הדג נחש יצטרפו למתיסיהו בהופעה בירושלים ונראה היה שההופעה בזאפה הייתה חימומון לקראת מה שעומד לקרות ביום חמישי. בכל זאת, מתיסיהו בעיר הקודש זה לא מתיסיהו בעיר החטאים.
מתיסיהו והדג נחש יופיעו ב-23/6 בכיכר ספרא שבירושלים בשתי הופעות מלאות, האירוע יהיה אירוע הפתיחה של ליין הפרונט סטייג', ליין הצעירים של ירושלים.
צילום: אלי מ.
