ב-2007 שיחררו כנסיית השכל את אלבום האוסף "אוטוביוגרפיה" שזכה להצלחה ענקית באופן מפתיע וגרם לאנשים שלא הכירו את הלהקה בעבר לגלות אותה ולהפוך למעריצים גדולים. כשלפני כחצי שנה יצא אלבומם האחרון "שורות של אנשים" כבר אי אפשר היה להתעלם מזה: כנסיית השכל הפכה לאחת הלהקות הגדולות ביותר בישראל.
הקהל שהגיע בהמוניו לאמפי שוני להופעת ההשקה שהתקיימה ב-9/6 כלל אנשים מטווח גילאים של בני נוער ועד גברים ונשים שהיו יכולים להיות ההורים ואף הסבים שלהם. כן, חברי כנסיית השכל יוצרים רוק שפונה לקהל רחב והם לא מזלזלים בהם אפילו לרגע אחד. הקהל מודה להם בצרחות אהדה, מחיאות כפיים ארוכות ורבות ובעיקר בכך שהם מצטרפים בשירה לסולן הלהקה יורם חזן.
חברי הלהקה היו אנרגטיים לאורך כל השעתיים של ההופעה, אך משהו בה היה חסר. שירים כמו "האויב נמצא בפנים" הרוקיסטי ו"למיה יש אקדח" הסוחף אמנם עוברים טוב לקהל אך נוצרה בי תחושה של החמצה, של פספוס. הלהקה שילבה בין שירים מהאלבום האחרון ללהיטים המוכרים, אך משהו שם לא עבד כמו שצריך. בזמן שכל הקהל סביבי קפץ, התרגש ושמח אני הגעתי ברגעי השיא של ההופעה להתלהבות קלה ביותר.
קטעי הוידאו של רועי ניצן שליוו את ההופעה על מסך ענק איבדו מהרלוונטיות שלהם ברגע בו החלה ההופעה מכיוון שחברי הלהקה הסתירו באופן משמעותי את המסך ובכך עבודתו של ניצן נעלמה כלא הייתה. גם נוכחותו של מיכה שטרית, שהתארח ב-4 שירים בהופעה, כמעט ולא הורגשה וגרמה לשטרית להיבלע מהנוכחות הבימתית של יורם חזן.
אני לא סבלתי אפילו ברגע אחד בהופעה, באמת. קהל שלם מסביבי נהנה מאוד מכל רגע ורגע בהופעה ואני פשוט מצאתי את עצמי לא מתלהב מההופעה. השירים לא רעים, היו אפילו כמה טובים מאוד, האנרגיות מצוינות והאווירה הייתה טובה. אז מה היה לא בסדר? בכנות, אין לי מושג. כנראה שמשהו בי דפוק.
צילום: יאיר אבן חיים
מיוזיקפייג'
הדבר היחיד שהיה עושה אותה טובה יותר זה אם היא לא היתה מסתיימת.
באמת שזו היתה חוויה מדהימה. השילוב בין השירים הנוגעים של הכנסייה לבין הוידאו-ארט המעניין פשוט הפכו את ההופעה למיצג אמנותי יוצא דופן! אין מילים