הקאמבק של רובי עם חבריו הותיקים ללהקה נפתח בשיר הפתיחה של האלבום (הלהיט "The Flood") במילים "עומד על קצה הנצח" כשגם אם לא התכוון לכך אין ספק שהמילים האלו מקבלות משמעות נוספת מזמר שבקצת יותר מעשור מכר עשרות מיליוני עותקים מאלבומיו והשפיע כל כך הרבה על סצנת הפופ העולמית. מהמילים הבודדות האלה ועד סוף האלבום טייק דאט לא מורידים הילוך ובעזרת המפיק המוסיקלי המצוין סטוארט פרייס, שכבר הספיק לעבוד בעברו עם מדונה וקיילי מינוג, הם יוצרים את אחד מאלבומי הפופ הטובים ביותר של התקופה האחרונה.
טווח הגילאים של החמישייה נע בין 37 (רובי וויליאמס) ל-43 (האוורד דונלד) והם אינם עוד אותם בחורים צעירים וחתיכים שכל בנות האי הבריטי רצו לצאת איתם. טוב, כנראה שגם היום לא מעט בחורות ישמחו לצאת איתם - אבל הם כבר התבגרו. הם הקימו משפחות, הם עברו הצלחות וכישלונות, הם עברו משברים והתמכרויות לסמים ואף זכו בפרסים.
אמנם מדובר באותה חמישייה שפעלה בהצלחה גדולה לפני כמעט 20 שנים אך השנים והחוויות עושים את שלהם והם מתקדמים מנטאלית בכל אלבום ואלבום שלהם כשגם "Progressed" אינו שונה: זהו אלבום פופ בוגר מנקודת מבט של חמישה גברים שעברו כמעט הכל בעולם. הם זכו להצלחה גדולה, נעלמו ועכשיו הם מצליחים יותר מתמיד - והם עדיין נותנים מעצמם 100%, אפילו הרבה מעבר לכך.
כצפוי רובו של האלבום מתמקד בשירי אהבה שבאופן מפתיע אפילו לא אחד מהם קיטשי מדי או כתוב בצורה בנאלית אך דווקא השירים שאינם מתעסקים בנושא הנפוץ בעולם, כמו הבלדה הכובשת והמרגשת "When We Were Young", הם אלה שמצליחים לסקרן את האוזן קצת יותר מהאחרים. אף לא לרגע אחד טייק דאט מזלזלת במאזינים שלה ויוצרת שירי פופ ביזיוניים כמו כל כך הרבה זמרי פופ אחרים. נכון, הם עוסקים באהבה וזה בסדר - אך גם אותם צריך איך לדעת לעשות וישנם לא מעט זמרים אחרים שצריכים ללמוד מהם כיצד להתייחס לשיר אהבה כמו שצריך.
האלבום עצמו ככלל מצליח להקפיץ מתחילתו ועד סופו. שירים מגניבים כמו "SOS" ו-"Affirmation" מצליחים לתפוס את האוזן כבר תוך מספר רגעים עומדים לצידם של שירים מפתיעים כמו "Wait" שנשמע כמעין מחווה לטימבהלנד ושירים יפהפיים ומרגשים כ-"Pretty Things". הדיסק השני במהדורה החדשה של האלבום, כלומר "Progressed" עצמו, לא גורע לרגע מהחוויה של אלבום כפול ומצוין בזכות שירי דאנס כ-"Beautiful" ו-"Aliens" ובלדות מוצלחות כמו "Wonderful World" שמשרה תחושת נעימות אחת גדולה.
Take That
באופן לא מפתיע בכלל הפך האלבום להצלחה אדירה ונדירה בצורתה בבריטניה כשעד היום מכר מעל ל-2.8 מיליון עותקים באי הבריטי בלבד! אין ספק כי הקאמבק המתוקשר של רובי וויליאמס ללהקה עזר לא מעט ליצור התרגשות אצל הקהל ולמכור עוד כמה עותקים אך אלבום משעמם לא היה מוכר כל כך הרבה עותקים. "Progressed" הוא אלבום כפול מוצלח ומצוין שתחת שרביט ההפקה של סטוארט פרייס נותן לטייק דאט אלבום שייזכר לעוד זמן רב באיכותו הגבוהה ובעבודה שהוא באמת לא פחות מאלבום שמלא באמוציות, ציפייה לעתיד והיזכרות נוסטלגית לעבר ובעיקר בכיף גדול ומדבק.
טייק דאט, "Progressed", הליקון
